תאילנד המרכזית

קו סיצ'אנג (Koh Si Chang )

לקו סי צ'אנג (Koh Si Chang) או האי סיצ'אנג, יש מקום מיוחד בהיסטוריה של שושלת צ'אקרי (Chakri). שלושה מלכים –לשעבר בילו שם בחופש. את הקשר של האי למלוכה אפשר לראות בשמות ברחבי האי, כמעט כל שם קשור בצורה כלשהי עם מישהו ממשפחת המלוכה או עם פקידים רמי מעלה של המלך צ'ולאלונגקום (King Chulalongkorn), ראמה החמישי. יש כבישים, בנינים, גשרים, פארקים ומקדשים שניתנו להם שמות של פקידים גבוהים שתרמו לבנייתם.

אתרים אחרים נקראו על שם אבני חן. המלך מונגקוט (King Mongkut), או ראמה הרביעי, העריץ את האי בשל האוויר הצח והטהור שבו, והוא האמין שאויר זה תורם לאריכות החיים של תושביו. אולם למרות שמלך זה הגיע לאי לעיתים מזומנות באמצע המאה ה- 19 הוא תמיד ישן בספינתו, ולא בנה לעצמו מגורי קבע באי.

פני האי סיצ'אנג שונו באופן משמעותי במשך שלטונו של המלך ראמה החמישי כאשר הוא הפך לנמל פעיל ואחד השערים לסיאם.

אחרי שהנסיך ואג'יראוודה (Vajiravudh) (שמאוחר יותר עלה לכס המלוכה כמלך ראמה השישי)

שהה באי יותר משמונה חודשים כדי להחלים ממחלה, הפך האי סיצ'אנג לאתר המועדף להחלמה עבור בני משפחת המלוכה.

עם זאת, רק בשנת 1892 הפכו מגורי הקייץ המלכותיים לארמון בעל מעמד רשמי. כאשר הנסיך צ'ודאדהוג' דאראדילוק (Chudadhuj Daradilok) נולד למלכה סרי באג'ארינדרה (Sri Bajarindra) ב- 5 ביולי 1892 באולם הכתר צ'ודאדהוג' באי, ולאחר חודש נערך הטקס המסורתי לברך את הרך הנולד, אז לארמון הקייץ של סיצ'אנג הוענק השם - ארמון צ'ודאדהוג'.

במתחם ארמון הקיץ יש ארבעה אגפים, 14 אולמות וביתן המוקף על ידי בריכות רבות, פלגי מים, צוקים ומערות. הארכיטקטורה של הארמון משקפת את האקלים החברתי והפוליטי של התקופה בה הוא נבנה. ההשפעה המערבית ניכרת בכל.

כנסיית- הפגודה של מקדש אסאדנג נימיט ((Assadang Nimit Temple היא דוגמא לכך. היא מבנה בו מזרח-פוגש-מערב עם פגודה תאית מסורתית הבנוייה על כנסייה מערבית בעלת כיפה.

הרצפה בנוייה משיש, והחלונות מקושטים בזכוכית צבועה שהוא הוסיף לה.

.

למרבה הצער, בעקבות עליית הקולוניאליזם המערבי נאלצה המשפחה המלכותית לעזוב את האי.

הסכסוך הצרפתי- סיאמי בקשר לשליטה על לאוס השכנה, הוביל לתוקפנות של ספינות מלחמה צרפתיות שעשו מצור ימי על נהר קאו פראייה (Chao Phraya). הצרפתים גם הציבו את כוחותיהם

למרות שבהסכם הצרפתי-סיאמי שנחתם ב1893, יש ויתור לטובת הצרפתים על אדמות בגדה השמאלית של נהר המקונג, הם לא הוציאו את צבאם אלא לאחר עשור נוסף. הארמון נותר ריק, ובאחדים מאגפיו לא הושלמה הבנייה.

בשנת 1901 המלך צ'ולאלונגקום הבין שמעון מונטאט ראטאנארוט (Munthat Rattanarot) מעולם לא הושלם, והוא הורה על פירוק המבנה מעץ תיק מוזהב והעברתו לבנגקוק. על פי צו מלכותי, המבנה הובא לארמון דוסיט (Dusit Palace) והוקם מחדש כבית וימאנמק (Vimanmek Mansion).

עדיין ניתן לראות את בסיס האבן המתומן עליו עמד המבנה המקורי במתחם של ארמון צ'ודאדהוג' באי סיצ'אנג.